<h1>שו"ת התשב"ץ ח"א סימן י"ט</h1>
<h2>דף יב:</h2>
עוד שאלת מה ששנינו בריש עדויות [פ"א מ"ג] הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה וגו', עד והעידו משום שמעיה ואבטליון ששלושה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, וקיימו דבריהם. וכתבת כי נראה לך ששלושה לוגין אינן פוסלין אלא מקוה חסר והשאובין משלימין אותו, אבל אם יהיו בו ארבעים סאה שלמים אפילו היה מעלה בכתף כל היום אינן פוסלין. ובמשנת תרומות [פ"ה מ"ו] כתוב סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר, ר' אליעזר אומר מדמע כתרומה ודאי, וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון ואין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. וכתבת כי הרמב"ם ז"ל כתב בפירוש המשנה וזה לשונו, העיקר אצלנו ששלושה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה, ובתנאי שיהיה המקוה פחות מארבעים סאה שהוא שיעור המקוה ולא ישלים זה השיעור אלא באלו המים שאובין והיו בין הכל ארבעים סאה, שאם יהיה מקוה שלם אפילו מילא כל היום בכדים ושפך בו אינו נפסל, וכבר התבאר זה במקומו [מקואות פ"ד מ"ו]. וכשיהיה מקוה שיש בו שלושים ושמונה במשל ונפלו בו סאתים מים שאובין, והיו בין הכל ארבעים סאה והוא שיעור מקוה, המקוה פסול בלא ספק. ואמנם לא נאמר שאלו המים כולם חזרו במדרגת מים שאובין עד שאם נתמעטו ונשאר מהם שלושה לוגין מים ואחר כך ירדו גשמים אליו עד שנשלם שיעור ארבעים סאה שהוא מקוה שלם פסול, אבל הוא לא יהיה פסול אלא אם נשאר שם מאלו הארבעים סאה סאתים ומחצה, שיש מהמים השאובין שלושה לוגין, ואחר ירדו עליהם גשמים לתשלום ארבעים סאה, ואז יהיה פסול לפי שיש בו מחשבון מים שאובין שלושה לוגין, וזהו פירוש לפי חשבון בזאת הכונה. והבן זה, לפי שכבר נאמר בזה מה שאין ראוי לשמעו. ועוד יתבארו לך אלו העיקרים ממסכת מקואות, והלכה כחכמים. עד כאן לשונו. וכתבת כי לפי פירושו של הרמב"ם ז"ל שלושת לוגין מים שאובין אין פירושו שהיה שלם עד שלא יחסרו מימיו אלא שלושה לוגין והם ימלאו חסרונו, וכשיהיו שאובין יפסלוהו, אלא שאם נתרוקן המקוה מאותן ארבעים סאה אשר היו בו שלושים ושמונה סאין כשרים ונפלו לתוכו סאתים שאובין ונשארו סאתים וחצי, ואחר ירדו גשמים ונתמלא כל המקוה עד שיהיו בו ארבעים סאה עם אותם סאתים וחצי הנשארים מן ארבעים סאה הראשונות אשר היה בהם שלושה לוגין לפי חשבון, כי שלושה מששים לוג שהם סאתים ומחצה הוא חלק אחד מעשרים כשם שהם סאתים לגבי ארבעים חלק אחד מעשרים, אז יהיה אותו מקוה פסול וראוי לשפוך כל אותו המים ולהריקן מן המקוה. עד כאן לשונך. ומה שכתבת בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה, אני מצאתי נוסחא אחרת, שוה לנוסחתך עד וכבר יתבאר זה במקומו, אבל משם ואילך יש שינוי גדול. וזאת היא הנוסחא שמצאתי וזה לשונה, וכשנפלו אלו השלושה לוגין מארבעה וחמישה כלים אינן מצטרפין ואינן פוסלין את המקוה עד שיהיו משלושה כלים או פחות, וזה דעת יחיד והוא דחוי, וכן אמרו בגמרא תמורה [י"ב ע"ב] לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני היא, אבל דעת חכמים שהם מצטרפין ופוסלין כמו שיתבאר במקואות [פ"ג מ"ד], דהלכה כחכמים בכל ענין. עד כאן. ובודאי שזאת הנוסחא האחרונה היא המדוקדקת.
תשובה שלושת לוגין מים שאובין שפוסלין את המקוה בין שנפלו בו בתחלה בין שנפלו בו בסוף, כגון שיש בו ארבעים סאה פחות שלושה לוגין ונפלו בו והשלימוהו פסול, דתנן במסכת מקואות [פ"ב מ"ד] ר' אליעזר אומר רביעית מים שאובין בתחילה פוסלין את המקוה ושלושה לוגין על פני מים, וחכמים אומרים בין בתחילה בין בסוף בשלושה לוגין, וקיימא לן כחכמים דרבים נינהו, ור' אליעזר מודה נמי בסוף ולא פליג אלא בתחילה, ומחמיר לפסול אפילו ברביעית. ומה שלמדת מדברי הרמב"ם ז"ל שאין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא בתחילה טעית בדבריו, ובמטותא מינך לא תתלי בוקי סריקי ברב ז"ל, שהוא למשל ולדוגמא פירש כן, לפרש מהו אין מים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון, לא שיהא דעתו שאין פוסלין בסוף אלא בתחילה. והרי הרב ז"ל כתב בפרק ד' מהלכות מקואות [ה"ו] זה לשונו, כיצד פוסלים המים שאובין את המקוה בשלושה לוגין, שאם היה במקוה פחות מארבעים סאה ונפלו שלושה לוגין והשלימו לארבעים סאה הרי הכל פסול. אבל מכל מקום פירושו של הרב ז"ל בפירוש משנה זו אינו נכון כלל, שהרי בפרק קמא דתמורה [י"ב ע"א] מייתו לה להאי מתניתין, ופירשו בגמרא מאי לפי חשבון לפי חשבון כלים ויוסף בן חוני היא, דתניא שלושה לוגין מים שאובין שנפלו לתוך המקוה בין בשנים ושלושה כלים בין בארבעה וחמישה כלים פסלו את המקוה, יוסף בן חוני אומר בשנים ושלושה כלים פסלו את המקוה בארבעה וחמישה כלים לא פסלו את המקוה, פירוש דבעינן שיבוא לפחות לוג אחד מן הכלי, ואותו שנפל ממנו פחות מלוג כמאן דליתיה דמי, ומתניתין הכי קאמר, אין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון כלים דהיינו כלי אחד ללוג, אבל כלים יותר משלושה שיהיה באחד מהם פחות מלוג אינן פוסלין. והרמב"ם ז"ל שפירשה כן בנוסחא שכתבת הטעתו רישא דמתניתין, דתנן אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון, דודאי הנהו מתפרשי הכי שאם נתערבו במקום אחד ואחר כך נפל מהתערובת במקום אחר אינו אוסר אלא לפי חשבון האיסור שבו, אבל במים שאובין אינו ענין. גם אחרים פירשוה כפירוש הרב ז"ל, וראיתי להר"ן ז"ל [חולין מ"ד ע"ב בדפי הרי"ף] שכתב שנתעלמה מהם הלכה זו דבפרק קמא דתמורה. ויפה עשה הרמב"ם ז"ל שחזר ותיקן כמו שנראה מנוסחא שכתבתי.
וגם דינו של הרב ז"ל אינו נכון, שלעולם הוא בפסולו עד שיצאו ממנו כל המים ולא ישארו בו אלא פחות משלושה לוגין, דהכי תנן בפרק ג' ממקואות [מ"ב] בור שבחצר ונפלו בו שלושה לוגין מים שאובין לעולם הוא בפסולו עד שיצא ממנו מלואו ועוד, פירוש שיצאו ממנו כשיעור המים שהיו בו מתחילה ועוד יותר מעט כדי למעט השלושה לוגין שהיו בתוכו. וגם הרב ז"ל עצמו פסקה לזו בפרק ה' מהלכות מקואות [ה"ו], שהוא כתב שם מקוה שנפל לתוכו שלושה לוגין מים שאובין ונפסל, ואחר כך רבה עליו מים כשרים עד שנמצאו הכשרים ארבעים סאה, הרי הוא עומד בפסולו עד שיצאו כל המים שהיו בו ויפחתו השאובין משלושה לוגין, כיצד, מקוה שהיו בו עשרים סאה מי גשמים ונפל לתוכן סאה מים שאובין ואחר כך הרבה עליו מים כשרים הרי הוא בפסולו עד שידע שיצאו ממנו עשרים סאה שהיו שם וחמשת קבין ויותר מרביע קב, ולא נשאר מהכל שנפסל חוץ מפחות משלושה לוגין. עד כאן לשונו. וכיון שאנו דנין מה שיצא אחר שנתן שם המים הכשרים כאילו יצא קודם שנתנם, אם כן לא היו צריכין שיצא מלואו ועוד אלא לפי חשבון, ואפילו נשארו שישים ושלושה לוגין פחות מעט היה כשר, שהרי לפי חשבון סאה אחת לעשרים הם שישים ושלושה לוגין. ואם תאמר שלא נחשוב היוצא אחר שנתן המים הכשרים כאילו יצא קודם שנתנן, אם כן אפילו נתן כל מימות שבעולם אינו כשר אחר שהיו בו שלושה לוגין קודם שירבו עליו ארבעים סאה מים כשרים.
על כן אני אומר שהרב ז"ל פירש משנה זו בילדותו וחיבורו חיבר בזקנתו, וחזר בו, וכל שכן אחר שמצאנו נוסחאות מתחלפות בפירושו יש לדון כי המדוקדקת היא האחרונה. וכן נראה, שהרי כתב בפירוש המשנה בפרק קמא דתמורה [י"ב ע"ב] שאין הלכה כיוסף בן חוני, ובחיבורו [מקואות פ"ה ה"א] פסק כמותו. וכן במשנת תרומות פירש כחכמים כמו שכתבת, וכן הוא בנוסחא שמצאת, וחכמים היינו יוסף בן חוני כדאמרינן בפרק קמא דתמורה [י"ב ע"ב]. וזה לשון חיבור הרב ז"ל בפרק הנזכר [שם], מקוה שנפל בו שלושה לוגין מים שאובים מכלי אחד או משנים או משלושה כלים מצטרפין, והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון, מארבע כלים אין מצטרפין. עד כאן לשונו. והיינו כיוסף בן חוני. וכן פירש הרשב"א ז"ל [תורת הבית שער המים שער שישי], ותמה על הרמב"ם ז"ל שכתב בפירוש המשנה שאין הלכה כיוסף בן חוני, והוא פסק כמותו. וכן פירש הראב"ד ז"ל [בעלי הנפש שער המים שער שלישי] כיוסף בן חוני. וגם הרמב"ם ז"ל חזר בו ופסק כמותו בחיבורו, וכמו שחזר בו מפסק שפירש בפירוש המשנה דתמורה חזר בו גם כן מהפירוש ההוא וגם מהדין הנמשך מהפירוש ההוא. ושמא מה שפירש דאין מים שאובין פוסלין אלא לפי חשבון הוא לפי אוקמתא אחת דמוקמינן לה בגמרא במסכת תמורה [י"ב ע"ב] אליבא דר' אליעזר בן יעקב דבעי רבייה והמשכה, לפי אוקמתא זו אפשר לפרש המשנה בפירושו. ומה שכתב שדברי יוסף בן חוני הם דחויים בנוסחא שכתבתי, נראה שכתב בלא השגחה, שהרי חכמים היינו יוסף בן חוני. ומה שכתבת שמקוה כשר אינו נפסל אפילו היה ממלא בכתף כל היום, ודאי כן הוא, וכבר כתבתי כן בתשובה האחרת.
